מקור נכאון

היי. ראשית כל, תודה על התמיכה המוצפת ברשומה הקודמת. אבא תפס אותי לא מוכן למתקפת התגובות כאן בבלוג ובמייל. אל דאגה, אני מקבל את התמיכה לטובה. אני פשוט לא אוהב לקבל מחמאות. בעיה שלי... אני שרוט. אין מה לעשות.

עכשיו סיימנו עם קבלת פנים. מה אספר הערב?
באחרונה חזרתי לסיפור שהתחלתי לכתוב מזמן ואני מתכוון להמשיך אותו ולהפוך אותה לנובלה או רומן. הכינוי "נכאון" בא מהסיפור הזה. לפני פחות מארבע שנים, בשנה ב' באוני' העברית (אני עדיין מורח את התואר הראשון...), התחלתי לכתוב על מישהו הדומה לי, עידו נכון שמאשימים אותו בהתחזות למשהו שאתם בטח מנחשים מהו. אלא מה? הוא השתנה במשהו. אתן לכם לנחש במה הוא השתנה.

בזמנו אורלי קסטל-בלום הסופרת הנחתה אותנו במסלול הכתיבה היוצרת. חייבים לפגוש אותה כדי להבין במי מדובר. היא הייתה מספרת לנו קטעים הזויים מהחיים. פשוט אישה מדהימה.

אוקיי, התחלתי את הסיפור לעיל והראיתי לה ולכיתה את ההתחלה. היא התרשמה מההתחלה והתעסקה עם השם. בסוף היא הציעה לשנות את שם המשפחה לנכאון וזה נשמע לי טוב. רציתי להגיש כמה פרקים ראשונים בתור סמינריון, אבל וויתרתי והגשתי סיפור אחר. הקפאתי את הסיפור על עידו נכאון עד לאחרונה. באחרונה אני לומד תוכנה נחמדה ומקצוענית בשם לאטך (latex) שמבטאים עם x האות היוונית ולא איקס. מתישהו אספר על התוכנה המרתקת ברשומה אחרת על מעבדי תמלילים.

טוב, זהו. מצאתי שילוב בין תכנות לבין ספרות בלאטך. אז העברתי את הסיפור מdoc לפורמט של אופן אופיס ואז ללאטך. המרתי את הטקסט ההתחלתי לPDF והעיצוב של העמודים נראה מקצועני. אז אחזור לכתוב את הסיפור. יש!

סתם רציתי לשתף אתכם במה שאני עושה היום.

שלכם,
נכאון.

אז זהו - תפסיקו להגיד שאני "נכה-על"!

למה אני מצהיר כך? אולי נראה לכם שאני יכול להסתדר בכל מצב ויודע כל מיני דברים. אז אני חייב לספר לכם על יום ראשון, שלשום:

אומנם קבעתי עם המלווה שלי לשלשום. השבת הוא היה בטבריה ואמר שייתכן שהוא יאחר במקצת. חשבתי שיהיה בסדר. חשוב להבהיר שבימי ראשון העובד שלי בחופש, לכן יש לי עזרה חלופית וגם סביבה תומכת שעוזרת לי בשעת הצורך, אבל כל זה לא הספיק לי שלשום. מה קרה?

בדיעבד התברר שהמלווה שלח לי הודעה שהוא יתעכב זמן רב ושאל אם אסתדר, אבל מה? לא קיבלתי אותה. כשהתעוררתי ב9 וחצי בבוקר, בדקתי את הפלאפון וגיליתי שיש תקלה שצריך לסדר, אבל הידיים שלי אינם חזקים כדי לפתוח את הפלאפון. אז חששתי במקצת. עברה שעה והבנתי שמשהו לא בסדר. אז נכנסתי לפאניקה וצעקתי. חשבתי לעצמי שמישהו ייבהל מהצעקות שלי ויזמין משטרה. אז צעקתי בהיסטריה במשך כשעתיים עם הפסקות. המחשבות שלי טיילו. בשלב מסוים השלמתי עם המצב ושקטתי. הסתכלתי על שעון הקיר שבסלון. במקרה אחת הדלתות בחדר השינה הייתה פתוחה. פשוט חיכיתי וחיכיתי. הבנתי שהמלווה לא יבוא. אז חיכיתי לאהובתי שתחזור מהעבודה. מובן שרציתי לישון כדי להעביר את הזמן, אבל חוסר האונים לא איפשר לי זאת. לפחות תנוחת השינה הרגיעה את גופי.

תארו לעצמכם איך נתקעתי במיטה במשך שעות-שעות ארוכות בלי קשר עם העולם, הרגשתי שאני נעלם מהעולם ועוד חשבתי שיאשימו אותי במצבי! רק שתדעו לכם שככל שאני תלותי יותר ויותר, כך אני מרגיש אשם יותר ויותר במצבי. למשל חבל לי שלא הכנתי את עצמי ואת הסביבה כולל המלווה עצמו למצבי חירום הללו. למה אני צריך להרגיש אשם על כל דבר? כמו כל יהודי ונכה... תעלומה קיומית של ממש.

נחזור לסיפור - לקראת בואה של אהובתי נלחצתי מרוב ההמתנה. התעצבנתי על הזמן. לקראת 4 היא הדליקה אור במסדרון וזעקתי לה, לאהובתי המושיעה. מובן שהיא נבהלה...

סיפור קשה, נכון? אימי ציוותה עלי להודיע לה שלוש פעמים ביום שאני חי, כנראה במקום תפילות...

מה עם המלווה? בערב נפרדנו לשלום. אין לי חשק להביא את הצד שלו.

העיקר שאני בסדר. עדיין לא מבין איך נתקעתי במיטה בלי כלום.

שלכם, נכאון.

משהו לשנה החדשה

ראשית כל, זכותכם לחשוד בי שאני מיסיונר של הקוד הפתוח. אבל... אסביר את עצמי במשך הפוסט. לפני שאביא את הקישור, ברצוני להסביר על סובלנות ונגישות במחשבים.
אני מכיר כמה חסידי קוד פתוח שדי מתייסרים בכל פעם שמישהו שולח להם מסמכים שנכתבו בתוכנות המבוססות על הקוד הסגור כגון אופיס של מיקרוסופט. אין לי כרגע משאבים להסביר למה ועל מה בדיוק הם נאבקים בקודים סגורים. אבל אני חייב להגיד משהו בעניין.
אומנם אני מאמין בחופש המידע גם הטכני וגם החברתי. עיינו בשינויים היסטוריים שיצרו רפורמות בעניין תרגום תנ"ך לכלל העם בחברות הנוצריות. החסידים רוצים שאותו דבר יקרה עם הקודים בכך שאפשר להתאים תוכנות לצרכים האישיים. אני לא רומז שכולם צריכים להבין בתכנות. בואו נגיד שהקוד הפתוח די מקל על מפתחים לתאם תוכנות לכלל משתמשים ולהפיץ אותם בקלות יחסית בנוסף לתיקון באגים. נדמה לי שמיקרוסופט ואפל מקשים בעניין תיקוני באגים. אין לי מושג למה ואיך, אבל נדמה לי שמדובר בבירוקרטיה די נוקשה בלי שקיפות המידע בעניין הבאגים. קשה לי להסביר זאת, אבל במערכת ההפעלה שלי, דביאן לני, אני מרגיש קצת יותר מודע לתפקוד הדברים (יש לי עוד המון מה ללמוד) מאשר בחלונות.
כשיש בעיות, אני מחפש פתרונות באינטרנט או כותב שאלה בפורומים של לינוקס. לא צריך טכנאים לרוב. הרי יש יותר תיעוד בעניין הקוד הפתוח באינטרנט מאשר בעניין חלונות. אלא מה? צריך להתאמץ קצת ולקרוא הרבה. זה עוזר הרבה יותר כשיש מכרים מנוסים בסביבה. למשל בתמיכות טלפוניות של ספקיות האינטרנט זורקים פתרונות בלי לבדוק דברים בסיסיים בחלונות וחבל.
אבל - מרתיע אותי הניסיון של החסידים להכריח את מכריהם להשתמש בתוכנות פתוחות כדי שהחסידים לא ייאלצו "לחטוא" בקבלת מסמכים. הערת אגב, RDF לא נחשב פורמט סגור? שמישהו יתקן אותי אם אני טועה. הניסיון הזה לוקה ביחסי אנוש. חבר'ה, תתנו למכריכם לשלוח אליכם איך שהם רוצים. גם אני לוקה ברגישות לאחרים. אבל בואו נגלה רגישות חברתית לחברים. אולי אז הם יכירו בצרכינו וישלחו לנו בפורמטים שאנחנו רוצים.
קישור של אתר תוכנות פתוחות לדיסקי און קי - בשביל מי שמעוניין להתנסות "על יבש" או שמשתמש בלינוקס, אבל לפעמים נאלץ לנדוד במחשבים אחרים לצערו. לאבא וחבריו בחברת קשת טי.ווי - אפשר לקחת אופן אופיס על הדיסק אם לא על המחשב עצמו. אני ממליץ מפני שזה יאפשר ליוצרים ותסריטאים בקוד הפתוח לשלוח לכם חומרים. וגם לאחראים על האתר של קשת - בבקשה תבדקו איך האתר מתפקד בדפדפנים שונים. לצערי האתר לא נגיש חוץ באקסלפורר אינטרנט. יש הרבה תלונות בקהילה הפתוחה. תודה מראש על ההתחשבות מצידכם. בכלל אפשר להתקין גם במחשב עצמו תוכנות מקוריות שעליהן מבוססות התוכנות באתר לעיל.
בברכת שנה נגישה ומוצלחת,
נכאון

מה אני אכתוב בבלוג הזה? תצטרכו לעקוב אחריי

היי, אני כאן? הגיע הזמן שאשכלל את האגואיזם שלי. רוצים שאציג את עצמי? הממ... לכאורה לפי תפיסת עולמי בלתי אפשרי להציג את עצמנו אפילו בפני עצמנו. תצטרכו לחכות ולראות אם אהיה עקבי בכתיבה כאן ואולי תזכו להבין חלקים זעירים ממה שאתאמץ להסביר כאן. אני לא מחויב לשום דבר בכתיבה פרט לשפה שלי בכתב ממחושב. יתרה מזאת - אבקש שתראו בדבריי שמועות ותו לא. הרי מבחינתי שום דבר אינו מובן מאליו בהחלט. אל תשאלו אותי במה אני מאמין. אין שום דבר מוגדר שבו אני מאמין, אבל איכשהו אני מאמין בדברים "קטנים" כגון קיום האנושות, המשפחה, החברים, ועוד... אופס, שכחתי שאני מאמין באהבתי כלפי אהובתי. אנא תשימו לב שלעיתים קרובות יש מצב שאני סותר את דבריי. כבר שיגעתי אתכם? לא נורא. כך חינכו אותי. אני מרשה לכם לחשוב שכך נולדתי. גם מרשה לכם ללכת מכאן. אני רק כותב ומפטפט.
טוב, מה אכתוב כאן? נקווה שאכתוב על עניינים חברתיים ועל ענייני טכנולוגיה ומחשוב. אתן לכם 2 רמזים גלויים -

• אני נכה - לא רק בכיסא גלגלים אלא גם חירש דובר שפת סימנים (בעיקר איות)
• אני גיק מכור (בבקשה מישהו יאשפז אותי!) של הקוד הפתוח ושל לינוקס במיוחד (מי שאינו מכיר, מוזמן לחפש באינטרנט. בהזדמנויות שונות אנסה להסביר מה זה כשארצה...)

עכשיו אעזוב את הבלוג בינתיים. נשתמע או נתראה בקרוב.

ביי,
נכאון